רִבִּי חַגּוֹי בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי הָיָה טָמֵא בְאֶמְצַע אָמַר לֵיהּ וַהֲרֵי נָשׁוּךְ. חֲבֵרַיָּא בָּעוֹן קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי הָֽיְתָה מַפָּה בְאֶמְצַע אָמַר לוֹן וְהַייְנוֹ חֲמִשָּׁה שַׂקִּין בְּגוֹרֶן דְּתַנֵּי חֲמִשָּׁה שַׂקִּין בְּגוֹרֶן 10a אֵין תּוֹרְמִין וְלֹא מְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
היה טמא באמצע. אם נטמא מה שבאמצע מהו שיהא מצרפן וא''ל והיינו נשוך בתמיה הא צריך שיגעו זה בזה עד שישוכו וכעין דתנן בפ''ב דחלה העושה עיסתו קבים ונגעו זה בזה פטורין מן החלה עד שישוכו והכא כיון שהטמא באמצע אי אפשר שיגעו זה בזה והלכך אינו מצרפן לתפוסה אחת:
היתה מפה באמצע. אם חשיבא הפסק אמר להן והיינו דין דחמשה שקין בגורן דתני וכו' בתוספתא פרק הנזכר וגריס התם שקי תבואה ועיגולי דבילה וחביות של גרוגרות כולם בהקפה אחת תורמין ומעשרין מזה על זה. ולפי גי' דהכא אין תורמין צ''ל דבהקפה אחת דקתני היינו שהן מוקפין זה על זה אבל אם הן זה אצל זה הוי השק הפסק והיינו דפשיט להן ר' יוסי דהמפה הוי הפסק:
תַּמָּן תַּנִּינָן הַתּוֹרֵם אֶת הַבּוֹר וְאָמַר הֲרֵי זוֹ תְרוּמָה עַל מְנָת שֶׁתַּעֲלֶה בְשָׁלוֹם שָׁלוֹם מִן הַשֶּׁבֶר שָׁלוֹם מִן הַשְּׁפִיכָה אֲבָל לֹא מִן הַטּוּמְאָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אַף מִן הַטּוּמְאָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה בְּטוּמְאַת טְבוּלֵי יוֹם הִיא מַתְנִיתָא. אָמַר רִבִּי אִילָא שֶׁכֵּן טְבוּלֵי יוֹם מְצוּיִין בֵּין הַגִּיתּוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אֵין לִטְבוּל יוֹם מַגַּע אֶצֶל טֵבֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ר יוסי. דלא היא שהרי אין לטבול יום מגע אצל טבל שכל זמן שלא עלתה החבית מן הבור טבל היא וטבול יום פוסל את התרומה אבל לא את הטבל והלכך לית לך למיתלי טעמא דר''ש מפני שטבולי יום מצויין שם דנימא דדעתו היה להתנות על טומאת טבול יום אלא דר''ש על כל שאר טומאה קאמר ודשייכא אף בחולין:
בטומאת טבולי יום היא מתניתא. כלומר בהא פליג ר''ש וכדמסיק ר' אילא לטעמא שכן טבולי יום מצויין בין הגתות שאם הוא כהן ולא היה יכול לשתות יין של תרומה בימי טומאתו וכשהוא טבול יום מצוי הוא בין הגתות כדי שאם יעריב שמשו יכול הוא לשתות מן התרומה שמפרישין שם והלכך קסבר ר''ש דדעתו של זה היה להתנות אף על הטומאה שלא תטמא במגע טבולי יום המצויין בין הגתות:
רש''א אף מן הטומאה. היה דעתו להתנות דכשאמר בשלום בטהרה ג''כ קאמר:
גמ' תמן תנינן. בסוף מסכת טבול יום התורם את הבור של יין ואמר ה''ז תרומה ע''מ שתעלה בשלום מן הבור אמרינן מסתמא היה דעתו שתעלה בשלום מן השבר ומן השפיכה אבל לא מן הטומאה דלא התנה על כך ולפיכך אף כשנטמאת הויא תרומה ומדמעת ונשברה אינה מדמעת:
תַּנֵּי רִבִּי לַעִאיי אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי לִיעֶזֶר תּוֹרְמִין מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא בְּלַח. כֵּיצַד כָּבַשׁ זֵיתִים בְּטוּמְאָה וְהוּא רוֹצֶה לְתוֹרְמָן בְּטָהֳרָה מֵבִיא מַשְׁפֵּךְ שֶׁאֵין בְּפִיו כְּבֵיצָה וּמְמַלֵּא אוֹתוֹ בֵּיצִים וְנוֹתְנוֹ עַל פִּי חָבִית. וְנִמְצָא תוֹרֵם מִן הַמּוּקָּף. לָמָּה לִי פָּחוֹת מִכְּבֵיצָה. אֲפִילוּ כְבֵיצָה לֹא פֵּירוּרִין אִינּוּן שֶׁלֹּא יְטַמְּאוּ זֵיתִים הַרְבֶּה. אָֽמְרוּ לוֹ אֵין לְךָ כָּל לַח קָרוּי לַח אֶלָּא יַיִן וְשֶׁמֶן בִּלְבַד. הֵיךְ עֲבִידָא קוֹרָה אַחַת לִשְׁנֵי בּוֹרוֹת. שְׁנֵי קוֹרוֹת לְבוֹר אֶחָד. נִיחָא קוֹרָה אַחַת לִשְׁנֵי בּוֹרוֹת. אֶלָּא שְׁנֵי קוֹרוֹת לְבוֹר אֶחָד לֹא מִתּוֹךְ שֶׁנִּיטְמָא מִקְצָתָן נִיטְמְאוּ כוּלָּן. רִבִּי לָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר תִּפְתַּר שֶׁהָיָה בְלִיבּוֹ לַעֲשׂוֹת תְּפוּשָׂה אַחַת וְנִמְלַךְ לַעֲשׂוֹתוֹ שְׁתֵּי תְפוּסוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן הָדָא דְתֵימַר בְּשֶׁנִּיטְמָא מִשֶּׁיִּשְׁלֶה וּמִשֶּׁיַּקִּיפָהּ שֶׁכְּבָר נִרְאוּ לְתוֹרְמָן בְּטָהֳרָה. אֲבָל אִם נִיטְמָא עַד שֶׁלֹּא שִׁילֶּה וְעַד שֶׁלֹּא קִיפֶּה לֹא בְדָא. רִבִּי טָבִי רִבִּי יֹאשַׁיָּה בֵּי רִבִּי יַנַּאי הֲלָכָה כְרִבִּי לִיעֶזֶר. רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה הֲלָכָה כְרִבִּי לִיעֶזֶר. רִבִּי הוּנָא רִבִּי חֲנַנְיָה אֵין הֲלָכָה כְרִבִּי לִיעֶזֶר. רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל אֵין הֲלָכָה כְרִבִּי לִיעֶזֶר. אָתָא עוּבְדָא קוֹמֵי רִבִּי אִימִּי וְלֹא הוֹרֵי אָמַר תְּרֵין כָּל קֳבֵיל תְּרֵין אִינּוּן. 10b אָֽמְרִין לֵיהּ וְהָא רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן הוֹרֵי. אֲפִילוּ כֵן לֹא הוֹרֵי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמרין ליה והא ר' יצחק בר נחמן הורי. כר''א והוו תרי לגבי תלתא ואפי' כן לא קיבל ר' אימי ולא הורי כר''א:
ולא הורי. כר' אליעזר ואמר טעמא משום דתרין כל קביל תרין אינון. דר' טבי ור' יאשיה כחד הוו שקיבלו מר' ינאי וכן ר' יצחק בשם ר' הושעיה אמרו הלכה ור' הונא בשם ר' חנניה חד ור' יוסי בר' בון ורב יהודה בשם שמואל חד אמרו אין הלכה הוו תרי לגבי תרי ומספקא לי מי מאלו עיקר הן:
אבל אם נטמא עד שלא שילה. לר''ע ועד שלא קיפה לרב הושעיא לא בדא. התירו להיות תורם מן הטהור עליו לפי שנטמא זה עד שלא נראה לתרום ממנו בטהרה:
הדא דתימר. דתורם מן הטהור על הטמא שבו דוקא בשנטמא זה משישלה ומשיקפה והיינו למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה דפלוגתא דתנאי היא בברייתא לענין גמר מלאכה למעשר ומייתי לה בפ' השוכר את הפועלים (דף צב) דתני רב הושעיא היין משירד לבור ויקפה שהחרצנים הן צפין למעלה על פי הבור כשמתחיל היין להיות תוסס ונוטלן עם הזגין ומשליכן ר''ע אומר משישלה בחבית שנותן היין לתוך החבית וישולה הזגין והחרצנים מעל פי חבית וכאן הואיל שכבר נראו לתורמן בטהרה אע''פ שאח''כ נטמא מקצתו תורם מן הטהור על הטמא:
תיפתר שהיה בלבו לעשות תפוסה אחת. כלומר דלא מיירי שירד הכל לתוך בור אחד אלא הא דקאמר שני קורות לבור אחד היינו שהיה בדעתו בתחלה לכך שמשני הקורות שיעצור ירד השמן לתוך בור אחד ונמלך אח''כ לעשותו שתי תפוסות כלומר שירד לשתי בורות ודברי ר' יהודה כך הם מתפרשין בין שהיה בדעתו בתחלה כך שירד מהקורה אחת לשתי בורות ובין שבתחילה היה בדעתו משני קורות לבור אחד ונמלך לעשותו לשתי בורות ובין מב' קורות לשתי בורות וא''כ אם נטמא אחד מהן הרי השני בטהרתו ולענין תרומה מיהת הכל כתפוסה אחת היא כדלעיל ותורם מן הטהור שיש בו על הטמא שבו:
אלא שני קורות לבור אחד. קשיא דכי לא מתוך שנטמא מקצתן נטמאו כולן שהרי יורד הכל לבור אחד והיכי קאמר תורם מן הטהור שבו:
היך עבידא קורה אחת לשתי בורות. השתא מהדר הש''ס לפרש דברי ר' יהודה בתוספתא כמו שהבאתי לעיל דמסיים כיצד קורה אחת לשתי בורות שתי קורות לבור אחת וכו' ופריך היך עבידא הא דקאמר שתי קורות לבור אחד שאם נטמא אחד מהן תורם מן הטהור שבו על הטמא שבו דהניחא גבי קורה אחת לשתי בורות משכחת לה שפיר דנטמא מה שבבור האחת והשניה לא נטמאת ומכיון שבאו מתוך הקורה האחת תפוסה אחת היא ולענין טומאה הוי כנטמא מקצתו והשאר בטהרתו ותורם מן הטהור שבו על הטמא שבו:
אמרו לו. דברי חכמים בתוספתא הן שהשיבו לר''א שאין לך קרוי לח אלא יין ושמן בלבד וכלומר אף לדבריך אין זה קרוי לח:
למה לי פחות מכביצה. והא אם אפי' יהיה בפיו כמלא ביצה וכי לא פירורין אינון. הזיתים שבפי המשפך כפירורין הן שבכל זית וזית אין בו שיעור לקבל טומאה ואף אם יהיו כמה זיתים בפיו אין מצטרפין לטומאה דכביצה בבת אחת בעינן כדדרשינן מכל אוכל אשר יאכל אוכל הנאכל בבת אחת ושיערו חכמים בכביצה ומשני דהיינו טעמא שלא יטמא זיתים הרבה כלומר דאע''ג דכביצה בבת אחת בעינן מ''מ חיישינן כשיגעו בהזיתים הכבושים בחבית המשקה הטופח שבהן מצרפן לכביצה כדתנן בפ''ח דטהרות גבי עריבה שהיא קטפרס דשתים מצטרפות לכביצה ע''י משקה טופח ומתוך כך יטמא זיתים הרבה לפיכך צריך שיהא בפיו פחות מכביצה שלא יבא משקה טופח על שיעור צירוף לכביצה:
מביא משפך שאין בפיו כביצה וממלא אותו זיתים וכו'. כן הוא בתוספתא וכן לקמן בחלה שאם יהיה בפיו כמלא ביצה יטמאו הזיתים שבמשפך מהזיתים הטמאים שכבושים בחבית כשיגעו אלו באלו. והלכך צריך שלא יהיה בפיו כמלא ביצה דבפחות מכביצה אינו מקבל טומאה ונמצא תורם מן המוקף והזיתים שבמשפך נשארו בטהרתן:
והוא רוצה לתרום בטהרה. שרוצה לתרום עליהן מן הטהור:
בלח. ר''א לטעמיה דס''ל במתני' תורמין מן הטהור על הטמא ואשמעינן בברייתא דאף בדבר לח משכחת לה שתורמין ויהיה מן המוקף ואפי' כן לא יטמא הטהור מהטמא כדמפרש ואזיל:
תני. בתוס' שם וגרסי' נמי להא לקמן בסוף פ''ב דחלה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source