Troumot
Daf 10a
רִבִּי חַגּוֹי בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי הָיָה טָמֵא בְאֶמְצַע אָמַר לֵיהּ וַהֲרֵי נָשׁוּךְ. חֲבֵרַיָּא בָּעוֹן קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי הָֽיְתָה מַפָּה בְאֶמְצַע אָמַר לוֹן וְהַייְנוֹ חֲמִשָּׁה שַׂקִּין בְּגוֹרֶן דְּתַנֵּי חֲמִשָּׁה שַׂקִּין בְּגוֹרֶן 10a אֵין תּוֹרְמִין וְלֹא מְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה.
Traduction
R. Haghia demanda en présence de R. Yossé: si au milieu il se trouve des fruits impurs, n’est-ce qu’une sorte et peut-on prélever du pur pour l’impur, ou bien est-ce considéré comme une sorte différente, non en contact avec le reste? Il est évident, répliqua-t-on, que ces espèces ne sont pas jointes au point de paraître se mordre (elles sont assez distinctes pour qu’il y ait séparation). Les compagnons d’étude demandèrent devant R. Yossé: quelle est la règle si, au milieu, il se trouve une toile séparant les produits? La règle est la même, fut-il répondu, que s’il y avait 5 sacs dans la grange (séparant le milieu et les 4 angles); or, l’on a enseigné (68)Tossefta sur notre traitŽ, 3.: s’il y a 5 sacs séparant les produits amassés dans une grange en 5 parts, on ne peut prendre ni l’oblation, ni la dîme, d’une partie pour l’autre.
Pnei Moshe non traduit
היה טמא באמצע. אם נטמא מה שבאמצע מהו שיהא מצרפן וא''ל והיינו נשוך בתמיה הא צריך שיגעו זה בזה עד שישוכו וכעין דתנן בפ''ב דחלה העושה עיסתו קבים ונגעו זה בזה פטורין מן החלה עד שישוכו והכא כיון שהטמא באמצע אי אפשר שיגעו זה בזה והלכך אינו מצרפן לתפוסה אחת:
היתה מפה באמצע. אם חשיבא הפסק אמר להן והיינו דין דחמשה שקין בגורן דתני וכו' בתוספתא פרק הנזכר וגריס התם שקי תבואה ועיגולי דבילה וחביות של גרוגרות כולם בהקפה אחת תורמין ומעשרין מזה על זה. ולפי גי' דהכא אין תורמין צ''ל דבהקפה אחת דקתני היינו שהן מוקפין זה על זה אבל אם הן זה אצל זה הוי השק הפסק והיינו דפשיט להן ר' יוסי דהמפה הוי הפסק:
Troumot
Daf 10b
תַּנֵּי רִבִּי לַעִאיי אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי לִיעֶזֶר תּוֹרְמִין מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא בְּלַח. כֵּיצַד כָּבַשׁ זֵיתִים בְּטוּמְאָה וְהוּא רוֹצֶה לְתוֹרְמָן בְּטָהֳרָה מֵבִיא מַשְׁפֵּךְ שֶׁאֵין בְּפִיו כְּבֵיצָה וּמְמַלֵּא אוֹתוֹ בֵּיצִים וְנוֹתְנוֹ עַל פִּי חָבִית. וְנִמְצָא תוֹרֵם מִן הַמּוּקָּף. לָמָּה לִי פָּחוֹת מִכְּבֵיצָה. אֲפִילוּ כְבֵיצָה לֹא פֵּירוּרִין אִינּוּן שֶׁלֹּא יְטַמְּאוּ זֵיתִים הַרְבֶּה. אָֽמְרוּ לוֹ אֵין לְךָ כָּל לַח קָרוּי לַח אֶלָּא יַיִן וְשֶׁמֶן בִּלְבַד. הֵיךְ עֲבִידָא קוֹרָה אַחַת לִשְׁנֵי בּוֹרוֹת. שְׁנֵי קוֹרוֹת לְבוֹר אֶחָד. נִיחָא קוֹרָה אַחַת לִשְׁנֵי בּוֹרוֹת. אֶלָּא שְׁנֵי קוֹרוֹת לְבוֹר אֶחָד לֹא מִתּוֹךְ שֶׁנִּיטְמָא מִקְצָתָן נִיטְמְאוּ כוּלָּן. רִבִּי לָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר תִּפְתַּר שֶׁהָיָה בְלִיבּוֹ לַעֲשׂוֹת תְּפוּשָׂה אַחַת וְנִמְלַךְ לַעֲשׂוֹתוֹ שְׁתֵּי תְפוּסוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן הָדָא דְתֵימַר בְּשֶׁנִּיטְמָא מִשֶּׁיִּשְׁלֶה וּמִשֶּׁיַּקִּיפָהּ שֶׁכְּבָר נִרְאוּ לְתוֹרְמָן בְּטָהֳרָה. אֲבָל אִם נִיטְמָא עַד שֶׁלֹּא שִׁילֶּה וְעַד שֶׁלֹּא קִיפֶּה לֹא בְדָא. רִבִּי טָבִי רִבִּי יֹאשַׁיָּה בֵּי רִבִּי יַנַּאי הֲלָכָה כְרִבִּי לִיעֶזֶר. רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה הֲלָכָה כְרִבִּי לִיעֶזֶר. רִבִּי הוּנָא רִבִּי חֲנַנְיָה אֵין הֲלָכָה כְרִבִּי לִיעֶזֶר. רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל אֵין הֲלָכָה כְרִבִּי לִיעֶזֶר. אָתָא עוּבְדָא קוֹמֵי רִבִּי אִימִּי וְלֹא הוֹרֵי אָמַר תְּרֵין כָּל קֳבֵיל תְּרֵין אִינּוּן. 10b אָֽמְרִין לֵיהּ וְהָא רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן הוֹרֵי. אֲפִילוּ כֵן לֹא הוֹרֵי.
Traduction
On a enseigné: R. Elaï dit au nom de R. Eliézer qu’il est permis de se servir de produits purs pour libérer les produits impurs, s’il s’agit de fruits encore verts. Dans quel cas cela a-t-il lieu? Lorsqu’on a p. ex. confit des olives à l’état impur (dans un tonneau rempli se sauce impure), et que l’on veut en prélever l’oblation avec pureté, on apporte un entonnoir, dont l’embouchure ne laisse point passer de capacité grande comme un œuf (susceptible de propager l’impureté); on le remplit de n’importe quelle quantité assez grande, on le place sur l’ouverture du tonneau, et, une fois la mise en contact établie, on procède au prélèvement. A quoi bon exiger que l’embouchure laisse passer une quantité inférieure à la grandeur d’un œuf? Pourquoi n’admet-on pas une quantité supérieure, puisque chaque olive est isolée? C’est vrai, mais on veut éviter qu’il y ait beaucoup d’olives impures par ce contact. Les autres rabbins interlocuteurs de R. Elaï lui disent qu’ils entendent seulement par liquide le vin ou l’huile. Dans quel cas alors prélève-t-on du pur pour libérer l’impur? S’il n’y a qu’une poutre du pressoir servant à alimenter 2 cuves différentes, l’une pure et l’autre impure, ou si une cuve est alimentée par 2 poutres différentes (pure et impure). On comprend l’hypothèse du cas où une poutre alimente 2 cuves différentes pour la pureté (et les réunit); mais s’il y a 2 poutres de pressoir pour alimenter une cuve, comment prélever du pur pour l’impur. N’est-il pas vrai que lorsqu’une partie est impure, tout le reste l’est aussi? Il ne peut, répondit R. Ila au nom de R. Eléazar, qu’on explique ce cas en admettant qu’on avait d’abord l’intention de ne constituer qu’une seule jonction à l’aide des deux poutres (dont l’une impure); mais qu’ensuite, réflexion faite, les 2 poutres s’appliques à deux cuves différentes (la première jonction imaginaire suffit comme point de rapprochement pour opérer le prélèvement). R. Yossé bar R. Aboun dit: ce n’est vrai (et le prélèvement n’est autorisé d’une part pour l’autre) que si les fruits sont devenus impurs après leur mise en état pour le pressoir, ou lorsque le vin a déjà été écumé (69)Cf. ci-aprs, Maassererot 1, 7), parce qu’alors il y a eu un moment d’aptitude au prélèvement; mais lorsque l’impureté est survenue avant ces opérations, il n’y a pas eu d’aptitude au prélèvement, et l’opération n’est pas admise. R. Tabi ou R. Oshia b. R. Yanaï dit que l’avis de R. Eliézer sert de règle, et c’est aussi l’opinion de R. Isaac b. Nahman. Au contraire, R. Houna ou R. Hanania dit que cet avis ne sert pas de règle, et c’est de même l’opinion de R. Yossé bar R. Aboun et ou de R. Juda au nom de Samuel. On soumit le fait à R. Imi, qui ne l’autorisa pas; car, dit-il, il y a 2 avis qui l’interdisent contre 2 qui le permettent. Mais, lui objecta-t-on, R. Isaac b. Nahman a bien enseigné que c’est permis? (Pourquoi ne dirait-il pas de même)? Cependant, il n’y a pas consenti.
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוס' שם וגרסי' נמי להא לקמן בסוף פ''ב דחלה:
בלח. ר''א לטעמיה דס''ל במתני' תורמין מן הטהור על הטמא ואשמעינן בברייתא דאף בדבר לח משכחת לה שתורמין ויהיה מן המוקף ואפי' כן לא יטמא הטהור מהטמא כדמפרש ואזיל:
והוא רוצה לתרום בטהרה. שרוצה לתרום עליהן מן הטהור:
מביא משפך שאין בפיו כביצה וממלא אותו זיתים וכו'. כן הוא בתוספתא וכן לקמן בחלה שאם יהיה בפיו כמלא ביצה יטמאו הזיתים שבמשפך מהזיתים הטמאים שכבושים בחבית כשיגעו אלו באלו. והלכך צריך שלא יהיה בפיו כמלא ביצה דבפחות מכביצה אינו מקבל טומאה ונמצא תורם מן המוקף והזיתים שבמשפך נשארו בטהרתן:
למה לי פחות מכביצה. והא אם אפי' יהיה בפיו כמלא ביצה וכי לא פירורין אינון. הזיתים שבפי המשפך כפירורין הן שבכל זית וזית אין בו שיעור לקבל טומאה ואף אם יהיו כמה זיתים בפיו אין מצטרפין לטומאה דכביצה בבת אחת בעינן כדדרשינן מכל אוכל אשר יאכל אוכל הנאכל בבת אחת ושיערו חכמים בכביצה ומשני דהיינו טעמא שלא יטמא זיתים הרבה כלומר דאע''ג דכביצה בבת אחת בעינן מ''מ חיישינן כשיגעו בהזיתים הכבושים בחבית המשקה הטופח שבהן מצרפן לכביצה כדתנן בפ''ח דטהרות גבי עריבה שהיא קטפרס דשתים מצטרפות לכביצה ע''י משקה טופח ומתוך כך יטמא זיתים הרבה לפיכך צריך שיהא בפיו פחות מכביצה שלא יבא משקה טופח על שיעור צירוף לכביצה:
אמרו לו. דברי חכמים בתוספתא הן שהשיבו לר''א שאין לך קרוי לח אלא יין ושמן בלבד וכלומר אף לדבריך אין זה קרוי לח:
היך עבידא קורה אחת לשתי בורות. השתא מהדר הש''ס לפרש דברי ר' יהודה בתוספתא כמו שהבאתי לעיל דמסיים כיצד קורה אחת לשתי בורות שתי קורות לבור אחת וכו' ופריך היך עבידא הא דקאמר שתי קורות לבור אחד שאם נטמא אחד מהן תורם מן הטהור שבו על הטמא שבו דהניחא גבי קורה אחת לשתי בורות משכחת לה שפיר דנטמא מה שבבור האחת והשניה לא נטמאת ומכיון שבאו מתוך הקורה האחת תפוסה אחת היא ולענין טומאה הוי כנטמא מקצתו והשאר בטהרתו ותורם מן הטהור שבו על הטמא שבו:
אלא שני קורות לבור אחד. קשיא דכי לא מתוך שנטמא מקצתן נטמאו כולן שהרי יורד הכל לבור אחד והיכי קאמר תורם מן הטהור שבו:
תיפתר שהיה בלבו לעשות תפוסה אחת. כלומר דלא מיירי שירד הכל לתוך בור אחד אלא הא דקאמר שני קורות לבור אחד היינו שהיה בדעתו בתחלה לכך שמשני הקורות שיעצור ירד השמן לתוך בור אחד ונמלך אח''כ לעשותו שתי תפוסות כלומר שירד לשתי בורות ודברי ר' יהודה כך הם מתפרשין בין שהיה בדעתו בתחלה כך שירד מהקורה אחת לשתי בורות ובין שבתחילה היה בדעתו משני קורות לבור אחד ונמלך לעשותו לשתי בורות ובין מב' קורות לשתי בורות וא''כ אם נטמא אחד מהן הרי השני בטהרתו ולענין תרומה מיהת הכל כתפוסה אחת היא כדלעיל ותורם מן הטהור שיש בו על הטמא שבו:
הדא דתימר. דתורם מן הטהור על הטמא שבו דוקא בשנטמא זה משישלה ומשיקפה והיינו למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה דפלוגתא דתנאי היא בברייתא לענין גמר מלאכה למעשר ומייתי לה בפ' השוכר את הפועלים (דף צב) דתני רב הושעיא היין משירד לבור ויקפה שהחרצנים הן צפין למעלה על פי הבור כשמתחיל היין להיות תוסס ונוטלן עם הזגין ומשליכן ר''ע אומר משישלה בחבית שנותן היין לתוך החבית וישולה הזגין והחרצנים מעל פי חבית וכאן הואיל שכבר נראו לתורמן בטהרה אע''פ שאח''כ נטמא מקצתו תורם מן הטהור על הטמא:
אבל אם נטמא עד שלא שילה. לר''ע ועד שלא קיפה לרב הושעיא לא בדא. התירו להיות תורם מן הטהור עליו לפי שנטמא זה עד שלא נראה לתרום ממנו בטהרה:
ולא הורי. כר' אליעזר ואמר טעמא משום דתרין כל קביל תרין אינון. דר' טבי ור' יאשיה כחד הוו שקיבלו מר' ינאי וכן ר' יצחק בשם ר' הושעיה אמרו הלכה ור' הונא בשם ר' חנניה חד ור' יוסי בר' בון ורב יהודה בשם שמואל חד אמרו אין הלכה הוו תרי לגבי תרי ומספקא לי מי מאלו עיקר הן:
אמרין ליה והא ר' יצחק בר נחמן הורי. כר''א והוו תרי לגבי תלתא ואפי' כן לא קיבל ר' אימי ולא הורי כר''א:
תַּמָּן תַּנִּינָן הַתּוֹרֵם אֶת הַבּוֹר וְאָמַר הֲרֵי זוֹ תְרוּמָה עַל מְנָת שֶׁתַּעֲלֶה בְשָׁלוֹם שָׁלוֹם מִן הַשֶּׁבֶר שָׁלוֹם מִן הַשְּׁפִיכָה אֲבָל לֹא מִן הַטּוּמְאָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אַף מִן הַטּוּמְאָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה בְּטוּמְאַת טְבוּלֵי יוֹם הִיא מַתְנִיתָא. אָמַר רִבִּי אִילָא שֶׁכֵּן טְבוּלֵי יוֹם מְצוּיִין בֵּין הַגִּיתּוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אֵין לִטְבוּל יוֹם מַגַּע אֶצֶל טֵבֵל.
Traduction
On a enseigné ailleurs (72)Mishna Tevul (Yom 4, 7): ''Lorsqu’on prélève l’oblation sur le vin que l’on va retirer de la cuve et qu’en désignant l’oblation on exprime la condition de monter le tonneau sans accident (non désigné), on entend par là que le tonneau arrive à terre sans accident de bris, ou qu’il ne se renverse pas; mais il n’est pas question de la survenue d’impureté (cas peu fréquent). Selon R. Simon, la condition émise prévoit aussi le cas où il surviendrait une impureté (en ce cas aussi, l’oblation est nulle)''. Ce dernier avis, dit R. Yossé bar Hanina, s’explique en ce sens que cette Mishna traite de l’impureté du cohen qui a pris le même jour un bain de purification (en ce cas, l’oblation est forcément nulle). En effet, dit R. Ila, il arrive fréquemment aux cohanim d’errer auprès des pressoirs. R. Yossé dit au contraire qu’un tel sacerdote rend pas impur; et, dans la Mishna citée, R. Simon entend parler de toute autre impureté).
Pnei Moshe non traduit
גמ' תמן תנינן. בסוף מסכת טבול יום התורם את הבור של יין ואמר ה''ז תרומה ע''מ שתעלה בשלום מן הבור אמרינן מסתמא היה דעתו שתעלה בשלום מן השבר ומן השפיכה אבל לא מן הטומאה דלא התנה על כך ולפיכך אף כשנטמאת הויא תרומה ומדמעת ונשברה אינה מדמעת:
רש''א אף מן הטומאה. היה דעתו להתנות דכשאמר בשלום בטהרה ג''כ קאמר:
בטומאת טבולי יום היא מתניתא. כלומר בהא פליג ר''ש וכדמסיק ר' אילא לטעמא שכן טבולי יום מצויין בין הגתות שאם הוא כהן ולא היה יכול לשתות יין של תרומה בימי טומאתו וכשהוא טבול יום מצוי הוא בין הגתות כדי שאם יעריב שמשו יכול הוא לשתות מן התרומה שמפרישין שם והלכך קסבר ר''ש דדעתו של זה היה להתנות אף על הטומאה שלא תטמא במגע טבולי יום המצויין בין הגתות:
א''ר יוסי. דלא היא שהרי אין לטבול יום מגע אצל טבל שכל זמן שלא עלתה החבית מן הבור טבל היא וטבול יום פוסל את התרומה אבל לא את הטבל והלכך לית לך למיתלי טעמא דר''ש מפני שטבולי יום מצויין שם דנימא דדעתו היה להתנות על טומאת טבול יום אלא דר''ש על כל שאר טומאה קאמר ודשייכא אף בחולין:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source